המחשבות שעוברות לנו בראש, שאנחנו לא מעזים לספר לאף אחד.

הסיבות שבגללן אנחנו פונים לטיפול:

 

אם אתם מכירים מעצמכם אחד או כמה  מהמצבים הבאים, טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לכם מאוד:

•  תחושות חוסר מוטיבציה וחוסר סיפוק ממה שאנחנו עושים-

• "משהו חסר לי, אין לי סיבה מספקת לקום בבוקר".

• חוסר בביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה-

• "אני מרגיש לא שווה, נחות לעומת אחרים, משהו פגום בי".

• קושי ליצור זוגיות משמעותית ומספקת-

• "איך זה שכל החברות שלי עם זוגיות הרבה שנים, ורק אני לבד?"

• זוגיות לא מספקת

• "אני כבר הרבה שנים איתו, משהו נגמר, כבר לא עובד הרבה זמן".

• קושי עם כל הציפיות והמטלות המעייפות והלא מספקות

• "די כבר אני רוצה שיעבו אותי בשקט, נמאס להתרוצץ בין הילדים, בית, קריירה"

• חוסר כיוון בחיים ותחושה שאני לא מוצא את עצמי-

• "אין לי כיוון בחיים, לא יודע מה ללמוד, רוצה למצוא כיוון או לשנות כיוון".

• תחושות עצב ודיכאון-

• "בתקופה האחרונה אני עצוב ומדוכא, אנרגיות ירודות"

• תחושת רגישות יתר שיוצרת מתחים והיפגעויות-

• "אני מאוד רגישה ונפגעת מאנשים, זה "מסבך" אותי"

• חרדות מסוגים שונים-

• "בזמן האחרון אני חווה מידי פעם התקפי חרדה, דפיקות לב, תחושת איום כללית והרגשהשמשהו קורס בי"

• שאלות לגבי הזהות המינית-

• "איך אני מסתדר בחיים עם המשיכה שלי לגברים? זה אומר שאני הומו? איך הסביבה תגיב?"

• קושי בחברותיות- לצאת מתוך עצמי וליזום קשרים-

• "אני מאוד חושש ומתבייש  ליזום קשר, למשל לפנות לבחורות בבר, אפילו להכיר חברים".

• תחושת סתמיות וניכור מדברים ומאנשים-

• "בא לי רק שיעזבו אותי בשקט, לא מרגיש מחובר באמת לשום דבר דבר לאחרונה".

• הצלחה מקצועית גדולה אבל קושי בתחום הזוגי/חברתי-

• "בעבודה אני מוערך, כוכב, אבל חברתית אני מרגיש הרבה פעמיםחסר אונים, ושאין לי מה לתרום לשיחה"

• המצאות תמידית ב"עמדת המטפל" בה אנחנו שמים במרכז את הצרכים של אחרים ומזניחים את שלנו-

• "נמאס לי כבר לטפל בכולם, לדאוג להם, אני רוצה ששמישהו ידאג לי, יתן לי"

• ועוד ועוד

 

 

מה קורה כשנמנעים מלפנות לפסיכולוג?  מה קורה במרתף של הנפש?

 

דמיינו את הנפש שלנו כמחולקת לשני חלקים, חלק אחד זה הבית.

חלק שני זה המרתף. אנחנו זורקים למרתף את מה שנראה לנו פסולת.

אלה התחושות, הרגשות, המחשבות והמשאלות שקשה לנו איתם.   קוברים,

מדחיקים ומתנתקים, ויש לנו אשליה שזהו, זה כבר לא בתוכנו. אבל האמת שכל

החומרים האלה פשוט מצטברים במרתף של הנפש שלנו. והם מצטברים שם 

לערימה, שלאט לאט גדלה וגדלה. בסוף כבר אין מקום במרתף, והפסולת מתחילה לחדור

למעלה לבית. היא מתחילה לתפוס שם מקום, ואנחנו מתעלמים. אנחנו עוקפים את הערימה.

כך הבית מתמלא בפסולת, עד שכבר אי אפשר לחיות ולנשום. 

 

הנזקים שנגרמים כתוצאה מההזנחה של הנפש

 

לפעמים רק כשכבר אי אפשר יותר, והנפש שלנו עמוסה וכבדה, רק אז אנחנו נזכרים.

זה השלב שבו אנשים מרגישים תקיעות, חוסר אנרגיה, עייפות ולפעמים גם דיכאון וחרדה.

אלה תחושות לא פשוטות, אבל הן מסמנות לנו משהו חשוב: צריך להתמודד באומץ עם ערימת

"הפסולת". זה לא באמת פסולת, אלה תכנים מהנפש שלנו, שלא רצינו להתמודד איתם.

עדיף כמובן לא להגיע למצב שבו הפסולת מעמיסה עלינו כל כך, עדיף להגיע לטיפול לפני כן